מסע הפוגרומים שנודע בכינוי "הסופות בנגב" (1881-2), והביא לידי ביטוי קיצוני את האנטישמיות הגואה ברוסיה, היה רגע מכונן בחייו של הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, מעשירי יהדות צרפת באותם הימים. בעקבות הפרעות ביהודי רוסיה השתכנע הברון, אז בן 35, כי יש לתמוך ביהודים שבחרו לקבוע את מקום מושבם בארץ ישראל.
את מעורבותו בסיוע להתיישבות היהודית בארץ ישראל החל הברון בתרומה שהרים למושבה ראשון לציון, שעמדה על סף פירוק. בהמשך התפשטה פעילותו הפילנתרופית וכללה רכישת אדמות, פיתוח כלכלי של המושבות והקמת תשתית למוסדות חינוך, בריאות ועוד. הכינוי "הנדיב הידוע" דבק בו בשנות פעילותו הראשונות בשל סירובו לפרסם את שמו כנדבן.
רוטשילד, שהונע משליחות פילנתרופית ומאמונה דתית, היה בראש וראשונה אידיאליסט שחלם לכונן בארץ ישראל חברה בריאה, עצמאית, יצרנית ושוויונית. בנאום שנשא לפני המתיישבים הראשונים הכריז: "לא באתי לעזרתכם משום עונייכם וסבלכם, שהרי יש בעולם מקרים רבים של מצוקה דומה. עשיתי זאת משום שראיתי בכם את מגשימיה של תחיית ישראל ושל האידיאל היקר ללב כולנו – המטרה הקדושה של שיבת ישראל אל מולדת אבותיו."

חמישה מסעות עשה הברון רוטשילד לארץ ישראל, ובכל מסע הביא עמו צוות מומחים וציוד מקצועי כדי לסייע ליישוב ולתרום להקמתם ולפיתוחם של שירותי הבריאות והחינוך ושל ענפי החקלאות. למסע הראשון יצא בשנת 1887, והוא בן 42. תוכניתו הייתה להיכנס לארץ בלא יודעין, כדי לא לעורר את תשומת לבם של אנשי השלטון העות'מאני. לשם כך עלו הוא ורעייתו אדלהייד-עדה, כאחד האדם, על ספינת נוסעים שהפליגה מאלכסנדריה ליפו, אך התוכנית לא צלחה והיישוב רעש וגעש עם היוודע דבר הגעתו של הנדבן. הוא החל את מסעו בעלייה לכותל המערבי, ומשם המשיך וביקר במוסדות החינוך שהוקמו בתמיכתו וסייר במושבות.
בביקוריו הנוספים בארץ – האחרון שבהם התרחש קרוב לשנתו ה-80, ב-1925 – נפגש הברון רוטשילד גם עם ראשי היישוב ועם נציגי הממשל, בחן וראה את ההצלחות ואת ההישגים שנחלו האיכרים במושבות, נתן מענה לקשיים והפיח תקווה בחיי היישוב היהודי כולו.

לאחר שמונה עשרה שנים של תמיכה ישירה במושבות, העביר הברון רוטשילד את ניהול המושבות שהיו תחת חסותו לידי יק"א Jewish Colonization Association) החברה היהודית להתיישבות), שעסקה ביישוב היהודים שנמלטו מאירופה ברחבי העולם. אך גם תחת ניהולה של יק"א, מיסודו של הברון הירש, המשיך הברון רוטשילד לתמוך במושבות – יש האומרים כי היה הרוח החיה ביק"א – וסייע לחברה להמשיך, להרחיב ולהעמיק את ההתיישבות בארץ ישראל. הצעד הזה, שעורר תחילה סערה ביישוב היהודי, הוביל בסופו של דבר להקמת מושבות חדשות ותרם לעצמאותם של החקלאים ולשגשוגם הכלכלי.

כחלק מחזונו לבסס את היישוב היהודי בארץ ישראל, הקים הברון רוטשילד את החברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל – פיק"א ((Palestine Jewish Colonization Association, והעמיד בראשה את בנו, ג'יימס ארמן דה רוטשילד. הוועדה הארצישראלית שהקים הברון במסגרת פעילותה של יק"א (שהפסיקה לפעול בשנת 1923) החליטה להעביר לפיק"א את כל נכסיה, וכך עברו גם היישובים משמר הירדן, חדרה ונס ציונה לניהולו של הבן ג'יימס. פיק"א המשיכה ברכישת קרקעות ובהקמת יישובים, עסקה בייעור הקרקעות שברשותה והקימה מפעלים רבים ברחבי הארץ.

בן 89 היה הברון אדמונד דה רוטשילד במותו. "הנדיב הידוע" נפטר בפריז ונקבר בבית הקברות פר לשז. חודשים ספורים לאחר מותו נפטרה גם אשתו, עדה, ונקברה לצדו.
למעט תקופה קצרה במלחמת העולם הראשונה, שבה סייע הברון בעיקר למוסדות הציוניים בעולם, לא חדל הברון רוטשילד ממעורבותו ותמיכתו במושבות עד יום מותו. לאורך כל חייו השקיע הברון יותר מחמישה מיליון לירות שטרלינג בפיתוח מושבות; רכש כ-500,000 דונם של אדמה בארץ ישראל והקים עשרות יישובים, מפעלים, יקבים ובתי חרושת.

עשרים שנה לאחר מותם הועלו עצמותיהם של הברון רוטשילד ואשתו הברונית עדה לישראל, בספינת חיל הים של צבא מדינת ישראל הצעירה. "הנדיב הידוע" הובא למנוחת עולמים בטקס קבורה ממלכתי ברמת הנדיב, השוכנת בין שתי מושבות שנקראו על שמו ועל שם אביו – בנימינה וזכרון יעקב.
למחרת קבורתו קיימה כנסת ישראל ישיבת-זיכרון מיוחדת, שבה נשא ראש הממשלה משה שרת נאום ארוך לזכר הנדיב. בין השאר אמר שרת: "הוא לא הופיע כרחמן, אלא כגואל - גואל המוני-עם מגלותם, ומרחבי ארץ משממתם... לא את הונו הפרטי בלבד הקדיש בממדים עצומים וברציפות ממושכת למפעל שהיה לאומי במהותו - מעשה שלא היה דומה לו בישראל ובגויים - אלא את כל נפשו ומאודו שיקע בעבודה שהייתה בעיניו מלאכת-קודש"
ואילו ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, ספד לברון במילים הבאות: "אני מסופק אם בכל תולדות העם היהודי בגולה, תקופה של אלפיים שנה, אפשר למצוא אדם שישווה לדמותו הנפלאה של בונה היישוב היהודי במולדת המתחדשת של ימינו, דמותו של הברון אדמונד דה רוטשילד".

כממשיך דרכו הפילנתרופית של סבו ונושא-דגל המורשת המשפחתית של תרומה לבניין הארץ, הקים הברון אדמונד דה רוטשילד, נכדו של "הנדיב הידוע", את קרן אדמונד דה רוטשילד. בעוד סבו טבע את חותמו ברכישת אדמות ויישובם, ייזכר הברון אדמונד דה רוטשילד בזכות תרומתו לתיעושה של ארץ ישראל ותרומותיו הנדיבות למוסדות חינוך ותרבות.
את 500,000 הדונמים שרכש הנדיב הידוע תרמה המשפחה למדינת ישראל עם הקמתה; כעבור כעשור, בסוף שנות ה-50, העבירה המשפחה את אדמות קיסריה (כ-30,000 דונם), לקרן רוטשילד קיסריה, והזמינה את המדינה להיות שותפה בקרן.
על פי מודל הפעילות הייחודי שפיתחה הקרן, כל ההכנסות מפיתוח היישוב קיסריה עוברות מהחברות-הבנות של הקרן – ובהן החברה לפיתוח קיסריה והחברה לנכסי קיסריה – למטרות הפילנתרופיות שבהן מתמקדת פעילות הקרן.
הקרן פועלת ליצירת חברה ישראלית מגוונת, צודקת, מלוכדת ומשגשגת, ומניעה תהליכים עמוקים של שינוי חברתי במטרה לצמצם את הפערים בחברה, לעודד את הגיוון האנושי ולטפח מנהיגות חדשה באמצעות ההשכלה הגבוהה.

עם פטירתו של הברון אדמונד דה רוטשילד, עברו הקרנות הפילנתרופיות המשפחתיות לניהולו של בנו, הברון בנימין דה רוטשילד. הברון ורעייתו, הברונית אריאן דה רוטשילד, מובילים את פעילויות קרן אדמונד דה רוטשילד בישראל ובעולם, תוך שהם מרחיבים ומפתחים בהתמדה את פועלה.חומי החינוך והתרבות.

כחלק מתמיכתה הנרחבת במוסדות להשכלה גבוהה, אושרה בקרן התמיכה בפיתוח המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים. בסיוע הקרן הורחב קמפוס בצלאל שבהר הצופים והמחלקה – הנחשבת למובילה בתחומה בישראל – זכתה ליהנות ממרחב חדש ומאפשר.

הקרן, בהיותה נושאת הדגל של מיצוי ההשכלה הגבוהה בישראל, הרימה תרומה לטובת הקמת בניין חדש לפקולטה למדעים במכון הטכנולוגי בחולון, אחד ממוסדות האקדמיה החדשניים בישראל. הבניין עונה על כל צורכי הפקולטה ומכיל כיתות לימוד, מעבדות ללימוד ולמחקר וכן אודיטוריום.

בזכות תרומתה של הקרן נחנך מחדש "היכל השמות" במוזיאון לתולדות השואה באתר "יד ושם". בהיכל השמות – אנדרטה מעגלית שעל קירותיה חקוקים שמותיהם של מיליוני יהודים שנספו בשואה – שמורים כ-2.7 מיליון דפי עד מקוריים, לצד תצלומים של קורבנות השואה מארצות שונות ומרקעים שונים. חלל מרכזי יוחד בהיכל לחיפוש אחר שמות הנספים ולהתייחדות עם זכרם.

בעקבות זיהוי צרכים קונקרטיים בחברה הישראלית החלה קרן אדמונד דה רוטשילד להקים תוכניות ביוזמתה, נוסף על תרומתה רבת השנים לתוכניות קיימות. תוכניות הקרן, המתמקדות בחמישה תחומים - מיצוי השכלה גבוהה, מצוינות אקדמית, אמנות, יזמות-אימפקט ומנהיגות - פועלות ברחבי הארץ במטרה לצמצם פערים חברתיים, להעמיק את השוויון ולהרחיב הזדמנויות למשתתפים בהן. בין תוכניות הקרן: תוכנית רוטשילד-ויצמן למצוינות בהוראת המדעים (הוקמה ב-2008); תוכנית אריאן דה רוטשילד לתלמידות דוקטורט (2009); קוביית רוטשילד באוניברסיטת בן גוריון (2011); ותוכנית תקווה ישראלית באקדמיה בשותפות עם בית הנשיא (2017).

תוכנית "שגרירי רוטשילד" הוקמה כתוכנית הדגל של קרן אדמונד דה רוטשילד, במטרה להכשיר את דור המנהיגות החברתית הבא בחברה הישראלית. התוכנית מאתרת צעירים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל ומעניקה להם כלים שיסייעו להם להוביל את החברה הישראלית בתחומי החברה והכלכלה.
ייחודה של תוכנית שגרירי רוטשילד נעוץ בשילוב שבין ידע, מודעות, עשייה והובלה חברתית, לבין תהליך פיתוח אישי, אקדמי ותעסוקתי. התוכנית פועלת בעשרה מוסדות אקדמיה בפריסה ארצית, נמשכת שלוש שנים לצד הלימודים לתואר הראשון, ומזכה את בוגריה בתואר חברתי אזרחי יחיד מסוגו.

הנפקת איגרת-החוב (אג"ח) החברתית הראשונה בישראל, והראשונה בעולם בתחום ההשכלה הגבוהה. האג"ח החברתית, שהוקמה במטרה לצמצם את שיעור הנשירה מהלימודים להשכלה גבוהה בישראל, הושקה בשיתוף Israel Social Finance) SFI), ביוזמת הקרן כמשקיע עוגן ובעקבות פיילוט שביצעה הקרן במכללה האקדמית ת"א-יפו.
השקעות-אימפקט נועדו להשיא תשואה חברתית מדידה, לצד תשואה כלכלית. תוכנית ההתערבות, המופעלת על ידי עמותת אלומה, שואפת לצמצם את היקף הנשירה מהלימודים, בשלב ראשון מהחוגים למדעי המחשב באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית ת"א-יפו, באמצעות שלושה מרכיבים עיקריים: סיוע לימודי, סיוע כלכלי וסיוע אישי לסטודנטים, רובם מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל.

מרכז אדמונד דה רוטשילד הוקם בשדרות רוטשילד בתל אביב במטרה להיות בית לאמנות. המרכז פועל לקידום וטיפוח אמנים ומעצבים בשנים הראשונות לאחר סיום לימודיהם הגבוהים בתחומי האמנות והעיצוב בארץ ופעילותו מבוססת על שיתוף פעולה עם מוסדות הלימוד ומתמקדת בהענקת כלים ופיתוח כישורים מקצועיים ליוצרים בתחילת דרכם.

לראשונה הוקם בחברה הערבית מרכז למצוינות באמנות ובעיצוב בשיתוף קרן אדמונד דה רוטשילד, בצלאל והגלריה לאמנות אום אל-פחם.

מטרתו של המרכז הוא לחשוף בני נוער מהחברה הערבית להכשרה מקצועית בתחומי האמנות והעיצוב ולהרחיב את הנגישות ללימודים אקדמיים בתחומים אלו.

התוכנית תורמת לייצוג מגוון של הלומדים את תחומי האמנות בישראל ובוגריה יוכשרו להשתלב כסטודנטים בבצלאל ובמוסדות אחרים להשכלה גבוהה בתחומי האמנות והעיצוב.

משפחת רוטשילד וקרן אדמונד דה רוטשילד נמצאים לימינה של מדינת ישראל תמיד, בשגרה ובחירום. עם פרוץ משבר הקורונה בעולם, נרתמו הברונית אריאן הברון בנג’מין דה רוטשילד להרחיב את פעילותם ולסייע למדינת ישראל בהתמודדות עם המשבר מתוך תחושת מחויבות עמוקה לחברה הישראלית.

קרן אדמונד דה רוטשילד העבירה מענקי חירום לבתי החולים בארץ ולמחקר רפואי בתחום. לצד זאת, פעלה הקרן לסיוע בהתמודדות עם המשבר בחברה הערבית, לסיוע ממוקד לעמותות ולארגונים בהם היא תומכת, לקידום מהלכים משמעותיים מול מקבלי החלטות ולהנעת אלפי מתנדבים החברים בתכניות הקרן השונות, שיזמו עשרות פרויקטים ברחבי הארץ למען החברה הישראלית.

עם פרוץ המשבר העבירה הקרן תרומת בזק בסך 50 מיליון ש”ח להגברת מוכנות בתי החולים בישראל להתפשטות הנגיף. הסכום חולק בין 22 בתי חולים בכל רחבי הארץ ואפשר הערכות מיידית ורכישת ציוד חירום. לבתי החולים ניתנה גמישות מרבית בהגדרת הצרכים השונים עבור כספי התרומה, ובאופן זה ניתן לכל בית חולים המענה המתאים. כמו כן, תרמה הקרן 15 מיליון ש"ח לאוניברסיטה העברית לתמיכה במחקרים שמטרתם למצוא חיסון לקורונה, על ידי גילוי והפקה של נוגדנים והקימה מערך חירום יישובי למלחמה בקורונה בג'יסר א-זרקא.

הברון בנג’מין דה רוטשילד ז”ל, נולד ב-30 ביולי 1963 לאדמונד ונדין דה רוטשילד. מאז 1997, עמד הברון בראש הקבוצה שייסד אביו ופיתח והרחיב את עסקיה ואת פעילותה הפילנתרופית בהיקפים יוצאי דופן. הברון בלט כיזם בעל חזון ומעוף, מומחה בעל שם בתחומי המימון והחדשנות לצד היותו נדבן פעיל אשר המשיך את מורשת המשפחה ותרם רבות לחיזוקה של החברה בישראל. במגוון פעילויותיו התמיד הברון בנג’מין דה רוטשילד בטיפוח מורשת שושלת רוטשילד לדורותיה. הברון נפטר ב-15 בינואר 2021, בן 57 היה במותו.

תחת הובלתם של הברון בנג’מין והברונית אריאן דה רוטשילד את פעילות קרן אדמונד דה רוטשילד, תרמה הקרן למעלה ממיליארד ש”ח לצמצום פערים בחברה הישראלית ולקידום המצויינות בה. במהלך השנה האחרונה נרתמו הברון בנג’מין ז”ל ורעייתו הברונית אריאן דה רוטשילד גם למאבק בקורונה – בין השאר ובהעמדת בתרומה של יותר מ-70 מיליון ש”ח על ידי הקרן למימון מחקר ורכש ציוד מגן לצוותים הרפואיים בבתי החולים בכל רחבי ישראל.

חזון המרכז הוא ביסוס והעמקת הגשר בין השכלה גבוהה לבין עולם התעסוקה, על מנת להגדיל את שיעור הצעירים בעלי השכלה גבוהה, בדגש על אוכלוסיות פריפריאליות, המצליחים להשתלב במסלול קריירה ההולם את השכלתם, כישוריהם ושאיפותיהם לפיתוח אישי ולמוביליות חברתית.
המרכז פועל כגוף מקצועי בעל ראייה הוליסטית ואסטרטגית שמקדם מדיניות ומפתח תשתיות בתחום.